החלטה בתיק ע"א 867/03

השופט י' עדיאל:

1.        לפנינו שני ערעורים על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ו' אלשייך) בבש"א 17701/02. השאלה העולה בערעורים אלה, עניינה בחלוקת הזכויות בדירה שהייתה רשומה על שמו של פושט הרגל, מר טוביה נדב (להלן - החייב), בין החייב, אשתו וגיסתו, ובדרך שבה יש לבצע את החלוקה.

רקע עובדתי

2.        תחילתה של הפרשה שלפנינו עוד ביום 1.11.1964, אז התקשרו החייב ואחיו, אריה נדב, בהסכם מכר, על-פיו מכר החייב לאריה נדב מחצית מזכויותיו בדירה ברח' הכנסת הגדולה 12 תל-אביב הרשומה כחלקה 180 בגוש 6160 (להלן - הדירה) עבור 25,000 ל"י (להלן -  הסכם 64'). במעמד החתימה על ההסכם שולמה מלוא התמורה. על-פי ההסכם, התחייבו הצדדים כי הדירה תועבר בפנקס המקרקעין על שם נשותיהם. חרף אותה התחייבות, הדירה נרשמה ביום 5.5.1966 על שמו של החייב בלבד.

           שנים רבות לאחר רישום הדירה הסתבך החייב בחובות, וביום 19.9.1989 הוטל על זכותו של החייב בדירה עיקול על-ידי ה.ה. משקיעים במקרקעין בע"מ. ביום 24.7.1991, כשנתיים לאחר הטלת העיקול וכעשרים וחמש שנים מיום רישום הדירה על שם החייב, רשם אריה נדב בפנקס המקרקעין הערת אזהרה לגבי זכויותיו בדירה מכוח הסכם 64'. זמן מה לאחר מכן, בשלהי 1993, הגישו אריה ויונה נדב לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה (ת"א 1444/94) נגד החייב לאכיפת הסכם 64', לרישום זכויות הבעלות במחצית הדירה על שם יונה נדב מכוח אותו הסכם ולמתן הצהרה כי זכויותיה של יונה נדב עדיפות על פני העיקול הנ"ל.

           ביום 26.3.1997, טרם ההכרעה בתובענה שבת"א 1444/94, הגישה אשת החייב, יעל נדב, לבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב תביעה (תמ"ש 33620/97) להצהיר על זכותה להירשם כבעלת מחצית הזכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף שבינה לבין החייב - בעלה. ביום 17.7.1997, לאחר שהחייב, שהיה הנתבע היחיד באותה תביעה, הסכים לתביעתה של יעל נדב, פסק בית המשפט לענייני משפחה (השופטת צ' צפת), כי יעל נדב זכאית למחצית הזכויות בדירה. אציין כבר עתה, כי הצדדים לאותה התדיינות, החייב ואשתו, לא יידעו את בית המשפט לענייני משפחה לגבי הזכויות הנטענות על-ידי אריה ויונה נדב בדירה מכוח הסכם 64' כמו גם לגבי ההתדיינות המתנהלת בעניין זה בפני בית המשפט המחוזי בת"א 1444/94.

           ביום 29.7.1998, טרם העברת הזכויות בדירה על שמה של יעל נדב מכוח פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט טלגם), לאחר שמיעת הוכחות, את התובענה בת"א 1444/94, הורה על אכיפת הסכם 64' וקבע שעל החייב להעביר מחצית מהזכויות בדירה ולרשום אותן על שמה של יונה נדב. בפסק הדין אף נקבע, כי זכויותיה של יונה נדב עדיפות על פני העיקול שנרשם על זכויות החייב בדירה. גם כאן, בית המשפט המחוזי לא היה מודע לפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, אשר הורה לחייב להעביר את מחצית הזכויות בדירה ליעל נדב, ופסק דינו ניתן בהתעלם מפסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה. ערעורו של החייב על פסק הדין בפני בית המשפט העליון (ע"א 6553/98) נדחה ביום 13.8.2002.

           בין לבין, החייב פשט את הרגל. ביום 9.6.1998 ניתן נגדו צו כינוס נכסים וביום 9.3.1999 מונתה נאמנה על נכסיו. זמן מה לאחר מכן, ביום 6.9.1999, הועברו מחצית זכויות הבעלות בדירה ליעל נדב, רעיית החייב, ונרשמו על שמה בפנקס המקרקעין מכוח פסק הדין שניתן על-ידי  בית המשפט לענייני משפחה.

ההליך בפני בית המשפט המחוזי

3.        בפני בית המשפט המחוזי ביקשה הנאמנה על נכסי פושט הרגל, שבינתיים הוחלפה על-ידי הנאמן הנוכחי, בבש"א 17701/02, כי ייתן צו לפיו יעבירו החייב ורעייתו, יעל נדב, כל אחד, מחצית מזכויותיו בדירה ליונה נדב, כך שלאחר העברת הזכויות תהא הדירה רשומה על שם יונה נדב (חצי), יעל נדב (רבע) והחייב (רבע). זאת, לעומת המצב הנוכחי, שבו הזכויות בדירה רשומות על שם החייב (חצי) ויעל נדב (חצי).

           עוד קודם לכן, ביום 15.9.1999, ביקשה הנאמנה לצוות על החייב להימנע מעשיית דיספוזיציות בדירה, ולהעביר לה את שכר הדירה המתקבל ממנה. כמו-כן, התבקשו הוראות הנוגעות למכירת הנכס. ביום 28.12.1999 הוכרעה הבקשה הראשונה, וניתן צו המחייב את יעל נדב להעביר לנאמנה מחצית משכר הדירה המתקבל בגין השכרת הדירה, וכן ניתן צו האוסר על ביצוע דיספוזיציות בדירה.

           יעל נדב טענה שמכוח הסכם 64' מחצית הזכויות בדירה שייכות לה, ויש לאכוף הסכם זה לטובתה, כפי שהוא נאכף על-ידי בית המשפט המחוזי בת"א 1444/94 לזכותה של יונה נדב.

           אשר לחלקה של יונה נדב בדירה, לא הייתה מחלוקת בפני בית המשפט המחוזי שיש לרשום את מחצית הזכויות בדירה על שמה, אך הצדדים נחלקו ביניהם לגבי הדרך בה הדבר יתבצע. בעוד שהנאמנה ביקשה שהחייב ואשתו יעבירו לשמה של יונה נדב, כל אחד, מחצית מהזכויות הרשומות על שמו, היינו רבע מהדירה, יונה נדב ואריה נדב טענו שעל החייב לבדו להעביר את מחצית הזכות בדירה הרשומה על שמו במלואה ליעל נדב. טענה זו הייתה מוסכמת, כאמור לעיל, גם על יעל נדב. אגב כך, אריה ויונה נדב גם ביקשו מבית המשפט המחוזי להורות על מחיקת כל העיקולים הרובצים על זכותו של החייב בדירה שאותה הוא יעביר ליונה נדב.

           אציין, שהדיון בפני בית המשפט המחוזי התנהל כולו על-פי בקשתה של הנאמנה והתגובות לאותה בקשה שהוגשו על הצדדים האחרים. איש מהצדדים לא תמך את טיעונו בתצהירים וגם לא ביקש להשמיע בפני בית המשפט עדויות. איש מהצדדים גם לא טען בפני בית המשפט המחוזי, כפי שטוענת בפנינו יעל נדב כיום, שהיה עליו להימנע מלהכריע במחלוקות שבין הצדדים במסגרת הליך של מתן הוראות, ובמקום זה להפנות את הצדדים להתדיינות נפרדת שתוכרע לאחר שמיעת ראיות. לא זו אף זו, בית המשפט המחוזי החליט לדון בבקשה, מכוח תקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על-פי כתבי הטענות שהוגשו על-ידי הצדדים בלבד, והוא לא זימן את הצדדים לסכם את טיעוניהם בבקשה.

החלטת בית המשפט המחוזי

4.         בית המשפט המחוזי קיבל את בקשתה של הנאמנה, וקבע שיש לרשום את הדירה באופן שמחצית הזכויות בדירה יהיו רשומות על שמה של יונה נדב, רבע על שם החייב ורבע נוסף על שמה של אשת החייב, יעל נדב. טענתה של יעל נדב, שעל יסוד הסכם 64', יש לרשום על שמה את מחצית הדירה נדחתה. לעניין דרך ביצוע הרישום, נקבע שהחייב ויעל נדב יעבירו, כל אחד מחצית מהזכויות הרשומות על שמו בדירה, היינו רבע (מחצית  מהחצי) לשמה של יונה נדב.

           לגבי הסכם 64' נקבע, ראשית, שיעל נדב אינה יכולה לסמוך על הסכם זה הגנתה מפני דרישת הנאמנה לאחר שמשך כל השנים היא לא ביקשה לאכוף את ההסכם. בכל מקרה, נקבע שהפרשנות הנכונה של הסכם זה, היא שכוונת החייב הייתה לחלק את הדירה בינו לבין אשתו, ולא היה בכוונתו לוותר כליל על זכותו על הדירה. פרשנות זו של ההסכם נתמכת בהתנהגותה של יעל נדב אשר משך שנים רבות נמנעה מלאכוף את ההסכם בערכאות ובכך גילתה את אומד דעתה כי ההסכם אינו מחייב את בעלה לרשום את מלוא הזכויות שנותרו לו בנכס (לאחר ביצוע העסקה עם אריה ויונה נדב) על שמה.

           את המסקנה שיעל נדב (כמו גם החייב) חייבת להעביר מחצית מחלקה בדירה, ביסס בית המשפט המחוזי על הקונסטרוקציה המשפטית, לפיה הזכות במחצית הדירה שהועברה לה על-ידי החייב לא הייתה זכות "נקייה" אלא זכות הכפופה לחיוב אובליגטורי מותנה, הוא החיוב שקיבל על עצמו החייב כלפי יונה נדב מכוח הסכם 64' - להעביר מחצית בלתי מסוימת של הדירה ליונה נדב - חיוב שאושר יותר מאוחר בפסק הדין בת"א 1444/94.

טענות הצדדים